רוני דוניץ אימון אישי ועסקי

מה העבודה הזאת לכם? חלק ב’


50% מהאמריקאים אינם מרוצים ממקום עבודתם. בין מליוני האנשים שקמים בכל בוקר למציאות שאינה מלהיבה אותם, צפות ועולות צמד המילים “הגשמה עצמית”. האם זה בר ביצוע? האם זה אפשרי? הכל תלוי עד כמה רחוק אתם מוכנים ללכת. חלק שני ואחרון.

עבדים היינו. ומה קורה היום? במבט חפוז על “רגל אחת” לנושא העבודה בחברה האנושית אפשר לראות תמונה שקשה להתעלם ממנה:

  • בפרשת “בראשית” אדם חטא ב”גדול”, נגזר עליו “בזיעת אפך תאכל לחם”, העונש מתבטא בכך שעליו יהיה לטרוח ולעמול כדי להשיג את פרנסתו.
  • על בני ישראל במצרים אין צורך, כמובן, לספר.
  • ביוון וברומא העתיקה רוב האנשים פשוט היו עבדים. למעשה, המילה ביוונית קלאסית לעבודה היא “עצב”. ולא מדובר בעבודה פיזית בלבד, עבודה בכלל לא הייתה “in” בתרבות העתיקה, כאשר לתרבות הפנאי היה ה”רייטינג” הגבוה ביותר.
  • בימי הביניים המצב פחות או יותר היה דומה.
  • המהפכה התעשייתית הובילה לכך שמיליוני אנשים מצאו את עצמם “סגורים” במפעלים- הרבה מכונות, מעט אוויר. העבודה נתפסה לתשומה לייצור, עלות שיש להתמודד איתה.
  • המרקסיסטים ראו (עוד רואים!) את העבודה כמגרש שעליו הקפיטליזם גורם לחוסר שוויון בין המעמדות וכאחת הסיבות שהחברה שלנו היא מלאת דיכוי ומועקה.
  • אם היה לך את ביש המזל להיות פרופסור או אינטלקטואל מסוג אחר בסין במשך המהפכה התרבותית, קרוב לוודאי שהיית מוצא את עצמך רעב ללחם, בכלא או.. לא היו מוצאים אותך בכלל.
  • ובעידן הפוסט מודרני קיבלנו את המחשב ובעקבותיו התפוצצות המידע, החיים ב”אינסטנט”, ואין סוף בחירות והחלטות המאפיינות את חיינו. במקביל קיבלנו את חוסר הוודאות של תחרויות בינלאומיות ואיבוד תחושת הביטחון במקום העבודה. עידן השינויים הגיעו אפילו ליפן, ושחק גם שם את האמון רב השנים של מקום עבודה “מהערסל עד לקבר”.

כתוצאה, אנשים היום יותר  מתמיד דורשים ומצפים מהמקום ומעצמם בנושא העבודה. דורשים ומצפים לדברים מופשטים אך ערכיים כגון אתגר, אוטונומיה, קידום מקצועי ואישי. השאיפה היום היא זאת של קריירה, במובן הרחב של המילה, היכן שהאדם מפתח את עצמו ועבודתו בכיוונים ומקומות שונים במשך חייו.

שמועות על אהבה ומשמעות במקום העבודה
מחקר אמריקאי אחר מראה שבמקביל לעליית רמת הציפיות מעצמנו כאנשים עובדים ישנה עלייה בתסכול שלנו בניהול האיזון בין החיים לעבודה.
כ- 80% מעובדים אמריקאים רוצים להיות בבית יותר, ו כ- 60% נותנים לעצמם ציון נכשל” בהצלחתם לאזן בין מה שקורה בעבודה ובין מה אמור לקרות בבית.
העובדה היא שאנו מבלים הרבה יותר במחיצת אנשים זרים ופחות אהובים עלינו מאשר הפוך. מוזר, אבל זו המציאות.

קשה להתעלם מהדמיון בין שימוש המילה “עבודה” במובן הדתי (למשל, “לעבוד את ה’ “) והעבודה שאנו מבלים בה כל-כך הרבה שעות.
בשני המקרים עולה תחושה של טוטאליות. בעידן המודרני, נדמה שכאילו הרווחנו דברים מסוימים ואיבדנו אחרים.
הפסיכולוג אריק פרום פעם כתב שבעידן המודרני פיתחנו אוריינטציה שיווקית כלפי עצמנו: שמנו בצד את חלומותינו, את התקווה של נעורינו וניסינו לעצב אתאישיותנו, בחירותנו והחלטותינו בהתאם למה שה”שוק רוצה”, בתקווה שזה יביא לנו את סולם הביטחון בחיים.

בפילוסופיה הבודהיסטית קיים עיקרון שהאדם צריך לשאוף ל “פרנסה נאותה”-  right livelihood, שמשמעו איננו דווקא “עבודה חדשה”, אלא “עבודה ממקום אחר”, ללא אלימות, ממקום של הגשמה אישית, תרומה לחברה, אהבה ומשמעות.
הייתכן דבר כזה?

“There’ll be two dates on your tombstone, and all your friends will read ‘em, But all that’s gonna matter is that little dash between ‘em.” (Kevin Welch)

במאה ה21 יותר ויותר מאתנו מתעוררים ב”אמצע החיים” (30+, 40+, 50+) ומרגישים שהגיע הזמן לשינוי מקצועי. בשינוי כזה לא מדובר רק בכתיבת קורות חיים עם ספין חדש או מילים אחרות,  אלא לשינוי אשר תופס את העבודה כדבר מרכזי בהגשמתו האישית של האדם. העבודה כערוץ מרכזי ומהותי למיצוי הפוטנציאל האישי והשארת חותם בחיינו בעולם הזה.

לשינוי קריירה באמצע החיים יש תפיסת עולם משלו, כלים, דרכים וסוגי תמיכה והכוונה משלו. ועל זה בהמשך.

“Don’t ask yourself what the world needs. Ask yourself: what makes you come alive and then go do that. Because what the world needs is people that have come alive”, (Harold Thurman Whitman)

מה העבודה הזאת לכם? חלק א’

50% מהאמריקאים אינם מרוצים ממקום עבודתם. בין מליוני האנשים שקמים בכל בוקר למציאות שאינה מלהיבה אותם, צפות ועולות צמד המילים “הגשמה עצמית”. האם זה בר ביצוע? האם זה אפשרי? הכל תלוי עד כמה רחוק אתם מוכנים ללכת.

Real success is finding your lifework in the work that you love” – David McCullough”

מחקר שיצא ב 2005 בישר לנו ש כ 50% מהעובדים בארה”ב מרוצים מעבודתם. ללא צורך בכישורי חשבון מפותחים, ניתן להבין מתוך זה ש כ 50% מהעובדים בארה”ב אינם מרוצים מעבודתם!

וואו! זאת אומרת שמתוך 300,000,000 אמריקאים ישנם הרבה מיליונים שמסתובבים ללא סיפוק מפעילותם היומיומית. מיליונים שייתכן וקמים ללא חשק כל בוקר, מספר דומה של “מקטרים” על הבוס,  או כאלה  הנמצאים ב”חיפושים” בכל הכוונים. ואני תוהה, כיצד אותו אדם “לא מרוצה” משפיע על שותפיו לחיים, ילדיו וכל סביבתו הקרובה? התמונה שעולה בראשי אינה של אדם מחייך. עצוב, אני חושב, אפילו  עצוב מאוד. נכון זה ”שם” באמריקה, אבל אני מסופק אם בארץ הקודש יש סיבה לחשוב שהמצב שונה. וגם פה  המספרים יגיעו ל שש ספרות.

“There can be no joy of life without joy of your work”,(Thomas Aquinas)

בואו נדבר רגע אחד על כסף

כדאי לעצור רגע ולהרהר עד כמה נושא העבודה הוא מרכזי בחיינו. אתם מכירים את התחושה כאילו העבודה פשוט השתלטה לנו על החיים? נדמה כאילו רובנו מבלים את רוב ימינו- כמעט כל יום בשבוע!- בעבודה, בדרך לשם, בדרך משם, בדיון ושיחה על מה היה שם, בתכנון ובדאגה על “מה יהיה?”. לצערנו, המנגינה הזאת אינה פוסחת עלינו גם בלילה, ולשם היא נדחפת לתוך שנתינו וחלומותינו.

מה זאת “עבודה” בעצם ולמה אנו עושים אותה? שאלת תם זו למעשה הרבה יותר מורכבת ממה שהיא נשמעת. אם נשאל אותה לקהל הרחב ייתכן ונקבל תשובות מהסוג של ” עובדים על מנת לעשות כסף”, “אם אין קמח אין תורה”, וכיוצא באלה. כלומר, ברור כשמש שהסיבה שאנו עובדים היא על מנת להביא את לחמנו. במילים אחרות- כסף!

אך תשובות אלה, נכונות אשר יהיו, הן רחוקות מאוד מלשקף את התמונה השלמה. לנושא העבודה בחיינו יש עוצמה מעל ומעבר לנוסחה הכלכלית. לרבים מאוד מאתנו (רבים מדי?) העבודה בחיינו מהווה חלק מרכזי בזהותנו, בדימוי והביטחון העצמי, בשייכות החברתית שלנו, ובאיזה מצב רוח אנו מתחילים ומסיימים את ימנו. מי מאתנו לא חווה – או  מכיר היטב אדם אחר שחווה-  את הקושי (ולרבים בינינו ניתן לאומר גם הטראומה) של איבוד מקום עבודה עקב פיטורין, סגירת חברה, יציאה לפנסיה, בין שאר סיבות לפירוק החבילה.

מאידך גיסה, אנו חיים בעידן  שבו יש ארגון כמו workaholics anonymous אשר מסייע לאנשים להפסיק לעבוד ולאזן חלקים שונים של חייהם. האם הוורקוהוליסטים האלה הם כך רק בגלל הרצון לעשות כסף?בוודאי שלא! עבודה- פנים שונות לה, ללא ספק.


עבדים היינו ומה קורה היום? על כך ועוד בחלק הבא.

תכניות אימון אפקטיביות: הכל מתחיל עם הרצון לשיפור

לעיתים יותר מדי קרובות אני מוצא את עצמי במצב שבו אדם פונה אלי בשם מישהו אחר (“צד שלישי”)- שלדעתו ” הוא/היא נורא צריך/כה אימון”, ואומר להם שכמעט בלתי- אפשרי לאמן אדם שאומר או חושב ש”אני פה בגלל אשתי”…
לרוב מדובר באישה טובה שרוצה לסייע לבעלה, או אמא שדואגת לבנה, ויש גם חברה טובה למען חבר או חברה אחרת (כן במרבית המקרים זאת היא שפונה עבורו, ככה זה…).
ובמקרים האלה ה”מתאמן” לרוב לא מגיע, ואם הוא כבר מגיע אז הוא לא ממש “בפנים”, בתוך התהליך, אלא יותר מגיע מתוך אי- נעימות מסוג זה או אחר.

תכנית אימון אפקטיבית מתחילה ברצון של המתאמן\נת, ועוד לא השתכנעתי שניתן לעשות אימון אפקטיבי בלי הרצון האמיתי הזה.
Where there is a will there is a way, כפי שאומרים, והיכן שאין רצון בסוף די גוררים רגליים, דוחים פגישות ביומן וכל הספור לא עושה את מה שהוא אמור לעשות.

וההפך הוא גם נכון: כאשר הרצון בוער בעצמות המתאמן, די פשוט לבנות תכניות אמון אפקטיביות, התוצאות מגיעות, חדוות האימון אופפת את המתאמן (וגם את המאמן!). על זה מושתת כל הגישה ומשום כך אין פלא שהמילה passion מופיעה לעיתים כב קרובות בחומר האימוני.

הכל מתחיל ברצון. כן יהי רצון.

עזוב רגע מטרות ויעדים – האם אתה עושה חיים Are you having fun? חלק ג’

סקר שנערך בארה”ב  על ידי ה –  Society for Human Resource Management בשנת 2002  בנושא הקשר בין סביבת העבודה ותפקוד בעבודה,  מדווח שכ-% 75 ממנהלי משאבי האנוש שרואיינו אמרו שהם מאמינים שתחושה של fun בסביבת העבודה ללא ספק תורמת לעבודת צוות, התלהבות מהעבודה ועוזרת לגייס עובדים איכותיים לחברה. אמנם אחוז דומה מהסקר דיווח שאינו רואה הרבה הזדמנויות לעשות שינויים בכיוון הזה ולא ברור מהו עומק התמיכה לכך מלשכת המנכ”ל ומועצת המנהלים.

לא צריך להיות גאון גדול בניהול אנשים בכדי להבין שעובדים שירגישו טוב במקום עבודתם גם יתנו יותר ללקוחות, למעסיק וגם יפתחו יותר אכפתיות, השקעה ויצירתיות בעבודתם. אך מפה ועד שנראה מנכ”לים תומכים בהמוניהם בהרחבת ה  Fun בעבודה,  אני מאמין שהדרך עוד ארוכה.

בכיף שלך… ורק שלך !

יש דברים בחיים שאין מקום שמישהו אחר יעשה למעננו, זו היא אחריותנו לעשות לעצמנו. ואחד מהם הוא עצם מקומו של ההנאה בחיים שלנו, על כל גווניה. אני יכול להעיד על עצמי כבעל “ניסיון” בעבר של  כ-25 שנה כ”חפשן מקצועי” של זהותי המקצועית.

הרבה חיפושים, גלגולים וסיפורם בראש שסיפרתי לעצמי. והיום אני יכול להגיד דבר אחד בביטחון גמור: היכן שאהבתי את מה שעשיתי ונהניתי ממנו, לא חשתי שום הפרדה בין “העבודה” ו ה- fun. והתוצאות תמיד היו טובות ואפילו מצוינות. והיכן שהרגשתי מרוחק מהעשייה, מעוצבן ומתנכר למנהלים לאווירה והערכים שראיתי מסביבי במקום העבודה, היה לי חוסר הזדהות, תסכול, הזמן לא זז, והתוצאות? הן נעו בין “בינוניות ” ל”על הפנים”. תלוי ביום והתקופה.

Choose a job you love, and you will never have to work a day in your life.(Confucius)

היום, כמאמן עם ניסיון עבודה עם מאות אנשים מאחורי, אני יכול לאמר גם פה בביטחון מלא: חלק גדול מלקוחותיי הם אנשים ששכחו חדוות העבודה מהי.  מסיבה זו או אחרת הם מצאו את עצמם עושים דברים שלא מדברים אליהם, נשארים במקום של dead end בשל הפחד לשנות, והחשש מהלא ידוע ביחד עם הקיבעון של “זה מה שיש… כי אין ברירה”.

ההתאוששות של אותם אנשים קשורה ישירות, לדעתי, ליכולתם להתחבר מחדש למה שהם אוהבים, לתחושה של play כאשר העבודה הופכת למשחק והשעות עוברות כהרף עין.

 

ילדים נהנים יותר

בפילוסופית ה- Tao, שמקורה בסין העתיקה, מדברים על הצורך שלנו לחזור ל”מהות הטבעית ששכחנו” עם תהליך ההתבגרות. הפילוסופיה רואה את הילד הקטן כהתגלמותה של אותה מהות טבעית שאבדה לנו. אצל ילדים קטנים המשחק הוא דבר מאוד רציני, הריכוז הוא טוטלי, וללא ספק, גם ההנאה… אולי אנו יכולים ללמוד קצת יותר מילדים וקצת פחות ללמד אותם?

לפני מספר שנים, בעוד אני נמצא בתהליכי הכשרתי כמאמן, קיבלתי את הלינק מטה של סרטון שהוקרן בכנס הבינלאומי לcoaching  בארצות הברית. לאחר שצפיתי בסרטון, שכולו בן 50 שניות,  לא היתה לי שום ספק שהשינוי שאני עברתי היה במקום הנכון והזמן הנכון (נו, טוב לא היה קורה כלום אילו היה מקדים את עצמו קצת…).אתם מוזמנים לצפות ( דרוש Real Player ורמקולים)-http://www.cutandrun.tv/video/xboxchampagn384k_stream001.mov

 

!Have fun- it’s good for business and great for life

(Don’t take life too seriously; you’ll never get out of it alive (Elbert Hubbard

 

 

 

 

עזוב רגע מטרות ויעדים – האם אתה עושה חיים Are you having fun? חלק ב’

הפסיכולוג האמריקאי, מיחלי סיקזנטמיהלי (אנו נקרא לו לצורך העניין רק מיחלי), כתב רב מכר בשם”Flow”  שיצא לאור בשנת 1990. הספר התבסס על מחקרו ב- 20 שנה האחרונות בנושא “חווית השיא” (optimal experience).

כלומר, אותם מצבים וגורמים שגורמים לאנשים לתחושת הנאה עמוקה ומשמעותית בחייהם. בספרו מיחלי  מבחין בין המצב של pleasure (עונג) וזה של enjoyment (הנאה):

 

“When considering the kind of experience that makes life better, most people think that happiness consists in experiencing pleasure: good food, good sex, all the comforts that money can by. We imagine the satisfaction of traveling to exotic places or being surrounded by interesting company and expensive gadgets. If we cannot afford those goals that slick commercial and colorful ads keep reminding us to pursue, then we are happy to settle for a quiet evening in front of the television set with a glass of liquor close by.” (Csikszentmihalyi, page 45.

 

מיחלי מסביר ש- pleasure הוא חשוב לאדם בכך שהוא שומר על איזון הגופני והנפשי שלנו, אך הוא אינו מסוגל להביא enjoyment (הנאה), שהוא המקור האמיתי לצמיחה פסיכולוגית והרחבת התודעה שלנו. ההנאה בחיינו היא זו המאופיינת על ידי התנועה קדימה, כאשר האדם פורץ את הגבולות של מה שהוא רגיל לו, בתובנה, בעשייה ובהישג כלשהו.

לדוגמא, הנאה יכולה לבוא לידי ביטוי במשחק טניס מאומץ, בקריאת ספר מעורר חשיבה, בשיחה נעימה ומגרה עם אדם קרוב, סגירה של עסקה בעולם העסקים או בכל דבר שאנו מכבדים אותו או את התוצאות שניתן להפיק ממנו. כאשר אנו נהנים ולא רק משביעים את צרכי ה- pleasure אנו צומחים כבני אדם, דבר שמזין אותנו באנרגיה ובתחושה מרעננת וחיובית.

אין גבולות – אין חיים

מיחלי מצביע על 8 מרכיבים שונים שהחיבור ביניהם (או חלקיהם) מוביל לתחושה של הנאה עמוקה:

בסיום וסגירה של פעילות או משימה, כאשר נמצאים במצב של ריכוז עמוק,העיסוק במשימה שמטרותיה ברורות לנו, הכאשר חשים תוצאות והתקדמות במה שאנו עושים, פעילות ש”זורמת” ללא אילוץ או מאמץ, היכן שאנו חשים שליטה במעשינו, כאשר אנו פחות מודעים ל “אני המביט והמבקר” וכאשר מאבדים את תחושת הזמן – הוא “רץ”!

 

חוסר האיזון בחיינו הוא אחד הגורמים שמונעים מאיתנו לחוות הנאה. התחושה שאין לנו בדיוק שליטה והגבולות הם לא בדיוק גבולות. מחקר ממשלתי מקיף שעסק בתוצאות תופעת ה stress אצל תושבי דנמרק (כן דנמרק. הייתם מאמינים שיש להם סיבה להיכנס לסטרס?), מספר סיפור מדהים ומדאיג. עלייה של כ- 300% בין שנת 1999 ל-2000 בפניות לטיפול פסיכולוגי בבעיות הקשורות למתח, ועלייה חדה ביותר בהיעדרות עובדים מהעבודה עקב מחלה.

כ- 20% מהמשתתפים במחקר ציינו שיש להם תחושה של אובדן גבולות בחיים - לקיחת עבודה הביתה באמצעות מחשב נישא, טלפונים ניידים, אי-מייל ומסרים אלקטרוניים המגיעים לכל מקום ומצב. ומה עוד, במחקר ציינו שרבים מ”מוכי ה stress” היו דווקא בין אלה שנחשבו כמצליחים ביותר בקריירה ובמקומות העבודה.

ומה קורה בעולם העבודה בהתחשב לבעיית האיזון בין עבודה וה “לא עבודה” שבחיים? האם הרצון להגיע לאיזון מתאים יותר בין העבודה והחיים מוליד השקעה יתרה בעובדים שיוכלו ליהנות מעבודתם?

התשובה היא כנראה שברמת הצהרות יש הרבה פעילות אך ברמה של מעשים ,הרבה פחות.

קראו עוד על הנאה בחלק השלישי של המאמר שיופיע בפוסט הבא.

 

 

עזוב רגע מטרות ויעדים – האם אתה עושה חיים? Are you having fun? חלק א’

 

לחיות בעידן משמעו לחיות בין פרדוקסים מוזרים ביותר. מצד אחד אנו חיים בעידן שבה הטכנולוגיה פורצת ומקדמת כמעט כל תחום שרק עולה על הדעת. ומצד שני ה- stress והשחיקה בחיינו תוקפים אותנו ומחריפים מחלות רבות ברמות שלא היו בעבר.

כמו כן יש את הפרדוקס שאפילו עשירי העולם הגדולים והנחשבים בעולם – אלה שידם משגת בכל ומכל- אינם מצליחים יותר מעניי העולם – שידם בקושי משיגה את הישרדותם – למצוא את המפתח לאושר ושלווה פנימית ללא מחלות, מלחמות, טרור וכל שאר סכנות החיים.

ומי יכול להסביר את הפרדוקס המוזר הזה שלמרות שבארצות המפותחות בעולם יש יותר אפשרויות לפנאי מאשר היו בכל שנות ההיסטוריה עד היום, רוב האנשים מבלים את רוב זמנם הפנוי מול שני מקלטים: הטלוויזיה והמחשב.

 

I think we’re having fun. I think our customers really like our products. And we’re always trying to do better”.

Steve Jobs (Founder, CEO Apple Computers + Pixar Animation Studios)

 

 

לחשוב על כיף במלוא הרצינות

השאלה , ”Are you having fun?”, אולי תשמע לכם מוזרה וכללית מדי (fun  – למה? מתי? עם מי?), ואולי מעצבנת במקצת. לדעתי, היא שאלה “ממקום אחר” par excellence. השאלה הזאת זורקת אותנו להסתכלות על מה הקשר בין “כיף”, הנאה ומשמעותו בחיינו. כל אחד שישמע את המילה”fun” ,  יעלה אסוציאציה שונה . ייתכן ויהיו אלה שיראו תמונה של אדם רוקד, שותה בירה, מעשן סיגריה ו”עושה שטויות” בין המון של יפים ויפות ; ואולי יהיו אלה שיראו גבר ואישה רוכבים על אופנוע כאשר שערם עף לכל כווני הרוח; או אולי יהיו כאלה שישר יתחברו לקריאת ספר במיטה, כאשר כוס תה חם לימינם ודיסק מנגן לשמאלם.

בחברה שלנו, נדמה לי שנושא ה fun לא מקבל דירוג גבוה מדי בערכי החיים. הוא נתפס כמשהו קצת קליל מדי, “לא רציני” (תרתי משמע), דבר שטוב שיהיה מדי פעם  אבל אל לנו להרחיק לכת, הרי “נהנתן” הוא לא דוגמה אישית לחיי חברה תקינים. הפנמנו באיזשהו מקום את ההבדל בין to play  ו  to work בחיים. הרי זה לוקסוס להתעסק ב fun כאשר יש דברים יותר “חשובים ואחראים” הממתינים לנו “בחוץ”…

 

אני נזכר במעשה  שהוריי, שייבדלו לחיים ארוכים, ביקרו אותי כאשר גרתי ביפן בשנות ה- 80. הם יזמו ביקור אלי בכדי לראות מה מתרחש עם בנם (אני) שהחליט להפוך טיול למזרח הרחוק (שהיום הוא חלק נורמטיבי בהתפתחות של כל ילד יהודי בישראל), לשהייה של למעלה מ-4 שנים. כשהגיעו היתה התרגשות רבה, הרבה אהבה וחיבוקים. ואז לאט לאט סיפרתי לאבי על כל פעילותיי השונות שמאוד ענינו והעסיקו אותי אז, החל בלימוד אומנויות הלחימה אייקידו וטאי צ’י, שיאצו, לימוד השפה היפנית ועבודתי כמורה לאנגלית לאנשי עסקים יפנים. אבי היקר היה קשוב ביותר ואז ענה ברצינות:

“רונל’ה, מה הכל זה רק חוגים והנאות בחיים? מה עם קריירה, להתחתן, ילדים ולדאוג לעתיד??? אתה יודע מה כתוב, “מי שלא טרח בערב שבת לא יאכל בשבת”…

האם יש בינינו אשר לא שמע את המילים האלה בחייו? ואני מאמין שיש בינינו גם כאלה שאת המנגינה הזאת גם “אי אפשר להפסיק”…

קראו עוד על הנאה בחיים בחלקו השני של המאמר שיפורסם בפוסט הבא.

 

 

 

 

סגולותיה של ההקשבה

מעניין שאף אחד לא באמת לימד אותנו הקשה, או הקשה פעילה, ובכל זאת הדרך למעלה עוברת, תאמינו או לא, ביכולת שלנו להקשיבבבית, בעבודה, בשדה הקרב.. ואיפה לא בעצם ! כתבה שנייה ואחרונה בסדרה.

ברצוני להזמין אתכם להתבונן יחד איתי במספר נקודות והתובנות של סביב הנושא:

1. ההקשבה אינה פעילות פסיביתהיא אקטיבית!
ההקשבה איננה ממוקדת רק במילים היוצאות מפי הדובר. ההקשבה לבני אדם חודרת מבעד למילים ונוגעת גם ברגשות, תפיסת עולם, מנטליות, פחדים דאגות וערכים. הקשבה אפקטיבית כוללת התייחסות לשפת הגוף, אינטונציה ופרטים אחרים שאנו לא תמיד מודעים להם. ההקשבה מתבצעת בו זמנית גם מהראש וגם מהלב. פעילות אנושית ביותר וככל שנשאף יותר להכיר ולהבין אנשים כן נשכיל להצלחה מרובה יותר כמקשיבים בחיים.

2. הקשבה טובה באה ממקום של כבוד וקבלה
אנו נוטים להגיע ל”עמדת ההקשבה” ממקום של שיפוטיות וביקורת. את זה למדנו יפה מאוד בחיים והוא באמת חוסם אותנו מלהקשיב בצורה אפקטיבית. אף אחד לא אוהב שמבקרים אותו, כל שכן כאשר טרם שמעו והקשיבו לדבריו, וזאת בלי קשר אם מסכימים או לא עם מה שיש לאדם לאמר. השיפוטיות והביקורת חוסמות את ערוץ ההקשבה. קודם להקשיב ולהבין, אחר-כך ניתן לבקר ולשפוט, אם תרצו.

“It is the place of knowledge to speak and it is the privilege of wisdom to listen.” (Oliver Wendell Holmes)

3. הקשיבו והרפו מהצורך להכין מה אתה עומד להגיד

שמתם לב שכאשר אנו מרוכזים במה שאנחנו רוצים להגיד בעצם הפסקנו לשמוע ולהקשיב לשני?

4. שימו לב לניואנסים הקטנים

לאנשים רבים מאוד פשוט קשה להגיד “לא”. קשה לסרב במצבים פרונטאליים. אך גם אצל ה “לא אסרטיביים” למיניהם יש הרבה מאוד סימנים למה שהם באמת חושבים ומרגישים.  אני נזכר בתחילת ימי ביפן, בהם הייתי נתקל בביטוי של בן שיחי היפני “זה מאוד קשה”, או בשתיקות ה”רועמות” בשיחה למרות החיוך על הפנים. לקח לי זמן להפנים את מה שליפני ברור כשמש: “זה מאוד קשה” = “לא מסכים ולא מעוניין”. לי, ה”גייג’ין י” (הזר) הטר לקח זמן ללמוד את השיעור הזה בהקשבה יפנית.

5. הקשב עם התייחסות חיובית ליכולות ולחוזקות של הדובר

חשיבה חיובית היא לא מנטרה ל”מרחפים” להגיד שכל העולם “סבבה”. היא תפיסת עולם שאומרת שבכל מצב אנושי יש מקום וצורך למצוא את הצד החיובי, הצד שבו נמצא הפוטנציאל של האדם והחוזק שלו להתמודד. ההקשבה ממקום חיובי מאפשרת לאדם מולנו להתקרב לעצמו וגם להתקרב אלינו. כי בחיים לא הכול “סבבה”, אבל קיימות בנו היכולות לצאת משם מחוזקים ונבונים יותר.

אני תוהה לעצמי,  אילו חיים היו לנו אם מנהיגי העולם היו מחויבים להצטיין ביכולתם להקשיב אחד לשני? מה היה קורה לנו עם כל המלחמות והאינטרסים סביב העולם? לצערנו, אנו לעולם לא נדע זאת אבל לפחות יש לנו מספיק עבודה עם עצמנו בכדי שגם אנחנו נראה קצת אחרת.

“Listen or your tongue will keep you deaf.” (Indian Proverb)


 

 


על הכתיבה

יום יבוא, ואני מאמין שאנשים ישכחו איך לכתוב.
מדהים נכון?
מדהים איך תוך תקופה של שנות דור אחד בלבד, אנשים זנחו את הצורך שלהם בעפרונות ובעטים ועברו להשתמש במקלדת.

אני לא יודע אם זה טוב או רע, ולא באמת מעניין אותי איך ננציח דברים, אבל השאלה הגדולה היא: מה גרם לאנשים להפסיק לרצות לכתוב דברים על נייר? וזה חבל.

כשאתה כותב משהו על נייר זה מקבל “חיים משל עצמו”.
וככל שהדברים מיוחדים ומשמעותיים יותר, אנשים פחות ופחות כותבים אותם פיזית על נייר.
כמה אנשים אתם מכירים שכותבים על נייר תוכניות לחיים? תוכניות למשפחה?
תחשבו לרגע על הביטוי “תוכנית עסקית”, מיד רצים לכם בראש המון מספרים, מסמכים ארוכים, גרפים מושקעים וכדומה, הכל נראה מעייף ומאיים.
כתיבה אינה רק הרגל מצויין, אלא גם גם דבר חיוני ביותר שתעלה על דעתך.

כתיבת המטרות, הרעיונות וההתחייבויות שלך יהפכו אותם לאמיתיים עבורך.
כל צעד שאתה עושה להגדיר מה אתה רוצה ומה אתה צריך, לעשות כדי להשיג, משפר את הסיכוי שאתה תפעל להשגת המטרות הללו והם איכשהו יתממשו.

מחקרים שנעשו בעבר כבר הוכיחו זאת: אנשים שהשתמשו על בסיס קבוע בתיעוד של המטרות או השאיפות שלהם בצורה כתובה הגדילו בצורה מובהקת (32%) את הסיכוי להרגיש שהם מתקדמים בחיים שלהם. (Howatt 1999)
וכולנו יודעים שאם מישהו “מרגיש” שהוא מתקדם בחיים שלו- כנראה שהוא גם עושה משהו בנדון.

ראיתי את זה בעצמי על עצמי, עם מתאמנים שלי שעוסקים בשינוי שהם מוכרחים לעשות, עם מתאמנים שצריכים לפתור בעיות או חלומות שהם מגשימים.

שבו וכתבו.

 

איך לדחוף את הקריירה שלך קדימה?

אם תשאל אותי תמיד יש נקודה שכל אחד יכול להתחיל ממנה לדחוף את הקריירה שלו קדימה: להאמין בעצמך!!.

נשמע ערטילאי וניו אייג’י?
יתכן. אבל זה גם מאוד “אולד אייג’י” עתיק יומין, עם “רגליים על הקרקע”.
גיליתי את זה עם כל מי שהייתי בקשר כלשהו.
יש בכל אחד או אחת משהו שממקם, שמייצב אותם, על פי מה שהם משדרים לאחרים, והרגשה של עוצמה ומטרה שמשאירים את רישומם לתמיד.

אסור לבלבל את זה עם בטחון עצמי מופרז, אגרסיביות והצהרות פסיכולוגיות קופצניות.
אני מתכוון לאמונה אמיתית של כל אחד בעצמו.
כשאתה שם- אתה יודע את זה.
אתה משקף את זה.
זה מורגש בדיבור שלך, בשפת הגוף שלך, בכתיבה, בצליל של הקול שלך, בניואנסים דקים וקטנים בפנים שלך, ועוד.
אצל חלק זה מתבטא בכריזמה אישית, אצל אחרים זה זה יכול להתבטא בדבקות במטרה, התמדה או השראה.
אבל לא משנה איך זה מתבטא- צריך למצוא את זה.
תאמין לי כשאני אומר לך שזה יקח אותך קדימה וגבוה יותר מאשר כלים “וירטואלים” שרכשת לעצמך בכסף.
“כלים” הם טכניקות וחפצים.
אני מדבר על ה”השראה הגדולה ביותר”  על “הדבר האמיתי” שכשהוא נמצא בתוכך, בגופך ובנפשך, הוא מפעיל את הדברים, הוא משנה את הנסיבות .

קדם את הקריירה שלך קדימה.
עשה זאת מבפנים ותופתע לראות מה קורה סביבך.

ואתה תגרום לזה להתבצע.

 

לא נמאס לכם מהסיסמאות הריקות של הקואוצ’רים?

אני חש לא פעם אי נוחות עם המילה “קואוצ’ר”- מין השחתת המילה coach באנגלית למשהו ישראלי שכאילו מובן לכולם. כנראה שהמילה “קואוצ’ר” באוזני מעלה אסוציאציות של אדם, לעיתים קרובות עם יותר מקצת קריזמה בפיו, הזורק שורה ארוכה של כל מיני מילים יפות, בואו נקרא לזה, אולי נקרא להם Buzzwords. משהו  מעין: “אתה יכול לעשות כל מה שאתה רוצה”, “לך על החלום, לך על זה, זה אתה”, “אם רק תחשוב כמו אדם עשיר הכסף יגיע”, “הסוד ממגנט”, וכיו”ב. אוי ואבוי לנו….

למה אנחנו כל כך אוהבים קואוצ’רים?

הציבור אוהב את ה”קואוצ’רים” האלה, הם עושים לו טוב, קצת לחלום נותן כח, הרבה יותר קל מבאמת לחשוב, לבדוק, לתכנן ולצאת לדרך, שלעיתים מפחידה, מאיימת, שוברת מוסכמות ולוקחת אותנו “מחוץ לאזור הנוחות”. מה רע? ה”פתרון” באינסטנט!

חברים, אותי זה גם דוחה וגם מעצבן….ולהגיד את האמת? קצת מבייש אותי להיות מזוהה עם ה”קואוצ’ריות” הזאת.

 

אז מה נשאר אחרי הסיסמאות הריקות מתוכן?

אימון / קואוצ’ינג שיש לו  באמת מה לתת לעולם הזה, בכלל לא נמצא בסיסמאות האלו, וגם בכל האינסטנט שמאכילים אותנו, רק כי זה “מוכר טוב”. בעיני האימון האמיתי נמצא היכן שהחשיבה החיובית האמיתית נמצאת. חשיבה חיובית שמאפשרת לך, המתאמן, לדעת ש:

·        יש לך – המתאמן – משאבים אישיים, חוזקות, כישורים ועליהם צריכים לבנות. לא חשוב מה אתה עושה “לא טוב”, תמצא מה אתה עושה כן טוב ותתחיל שם.

·        שהתודעה שלנו מבלבלת אותנו לא פעם, עם משפטים מגבילים, “פרדיגמות” בשפה שלנו, עם אמונות מגבילות על מה אני לא יכול, לא יודע, אי אפשר. עבודה אמונית נכונה היא לתפוש את דפוסי החשיבה המנגנים אצלנו  לעיתים עמוק בתוך הנשמה, אלה שמעכבים אותנו, לשקף אותם למתאמן.

·        שמבלי להתחבר למה שבאמת חשוב לך בחיים- לערכים שלך – אין לך בשביל מה ללכת למאמן, זה לא יהיה התהליך שלך אלא של מישהו אחר- ובסוף פשוט תעבוד על עצמך.

·        שבאימון צריך לחשוף ולחזק את הדבר החיובי ביותר- מה שאתה באמת רוצה לעשות או  באמת רוצה להיות! ברגע שנפגשת עם זה, והבנת מה ערכיך, היכן כישוריך ומה מעכב אותך- עכשיו האימון מתקדם!

·        שללא תכנית הדברים לא זזים. תכנית אמיתית ולא זריקת מילים יפות למחיאות כפיים, אבל תכנית שייתכן ותאתגר וגם תעצבן, כי ללא מחויבות, מיקוד במטרה ומדדים לא ממש מגיעים רחוק.

·        ואולי הדבר החשוב ביותר- שאתה לא לבד בתהליך הזה! כי כשיש לך מאמן טוב, מוכשר, מנוסה וראוי, יש לך פתאום את כל הדברים שלא מזמן היו חסרים: מי שיחשוב איתך, יקשיב לך, יעמת אותך מול מטרותיך ושאיפותיך, יהיה שם להכפיל את כחך, להכיל את תסכולך, יאמין בך גם בנקודות הקשות שייתכן שאתה בעצמך כבר לא בטוח, ימקד אותך שתתחיל לבלבל את המוח, ישקף לך את הנקודות הלבנות שאתה פתאום רואה רק את השחורות. המאמן יודע שלכל תהליך יש התחלה, הרבה אמצע, מעט סוף והרבה הרבה תובנות, לימוד וחיים בדרך.

המאמן האמיתי יהיה שם בשבילך שנדמה שכל השאר כבר לא כל-כך. הוא שם, בלי באזוורדים, חיוכים וחיבוקים מלאכותיים. כי המאמן שלך הוא בצד החיובי האמיתי שלך, מחזיק לך את הדגל שלך, ביושרה, באומץ ובמסירות. וכנראה גם בלי מצלמות…