רוני דוניץ אימון אישי ועסקי

Are you a Jumper or a Planner?

יש אמרה יפה המיוחסת לרוברט בנצ’לי שאומרת משהו כזה: ” יש שני סוגי אנשים בעולם, אלה שמאמינים שישנם שני סוגים של אנשים בעולם ואלה שאינם מאמינים שיש שני סוגים של אנשים”.

למעשה, ברור שיש הרבה יותר משני סוגים של אנשים לכמעט כל דבר בחיים. ובכל זאת, אני מוצא שכן ניתן להגיד בצורה גורפת שישנם שני סוגים של אנשים  שאנו רואים לעיתים תכופות השוקלים הקמה של מיזם חדש: ה “קופצים ראש”-   - “Jumpers” ו”המתכננים”-”planners”. “קופצים הראש” מונעים על ידי אנרגית היצירתיות הפורצת לכל עבר, ההתלהבות המשכנעת והדרייב שגורמת לעומדים בצד לא פעם להיכנס פנימה לתוך המערבולת ולהפסיק לעמוד בצד. הם החברה האינטואיטיביים שלנו ואין להם הרבה סבלנות, (ולעיתים אולי חסרים גם הכישורים הדרושים), להציב תכנית מסודרת על ציר הזמן, ולא פעם נתקלים אפילו בנימה של זלזול שלהם כלפי ה”פקידים” שביננו. קופצים הראש הם האופטימיים הגדולים של עולמנו, הכריזמטיים, אנשי החזון שכה חשובים לנו בעולם. מצד שני, אם תמצא את עצמך עומד נגד הזרם שלהם אתה עלול להימנות על ה”שליליים” שבעיניהם או הפחדנים שלא רואים את המציאות, והם יכולים למחוק אתכם די מהר…

ומה לגבי ה”מתכננים” שלנו? הם החברים שלנו שלא מפסיקים לדרוש עוד בדיקה, עוד מידע, תכניות “לטווח ארוך”, עוד “פיילוט”, לעיתים קרובות נשמע אותם אומרים, “אני עוד לא מוכנה”, “זה מהר מדי בשבילי”, אין לי אתה*** או את ה***, “שיהיה לי אז הכל ייראה אחרת”. למתכננים יש אין-סוף התלבטויות וחייבים להתייחס לכל אחת ואחת. הדבר היפה עם המתכננים הוא שאם כבר התחלת להניע את הפרויקט אתה יודע שיש לו בסיס, יש תכנית, יש לאן ללכת ולא “ממציאים תוך כדי”. אתה יכול גם לרתום אחרים יותר בקלות כשאתה יודע להראות גם את התמונה הגדולה וגם “על מה נעבוד מחר”. ראוי להערכה. מצד שני…אפשר “למות מהם” לפעמים, המתכננים לעיתים שוכחים שבעסקים מתכננים על מנת לעשות עסקים מוצלחים ולא עושים תכנון רק בכדי לעשות תכנון!

אז מה עושים? אני מוצא שדברי קהלת מתאימים ביותר פה- “עת לכל דבר מתחת לשמש”. על מנת להניע, למקד ולקבל את הביטחון שאכן מדובר במוצר\שרות חדש ולא “עוד רעיון מיני רבים”, אין תחליף לשלב הראשון של תכנון. הזמן והכסף המושקעים לתכנון, בדיקת שוק, ניתוח אלטרנטיבות ותסריטים, וכמובן הבדיקה שהאדם\יזם עושה עם עצמו- אין תחליף להם! זה מבדיל את ה”רציני” מה”גחמה” ונותן דחיפה משמעותית ביותר לאחיזה במציאות, מבלי לכבות את אש הלהט וההתלהבות.

אבל, זהירות!! לא מעט אנו פוגשים  את מה שהאמריקאים מכנים “Analysis Paralysis” , שהוא סינדרום שיכול להעיד על פחד נסתר, נושאים לא פתורים מתחת לפני השטח ואף לסוג של “בריחה ממשהו” במקום “יצירה של משהו”. היזהרו במיוחד מהפרפקציונסטים שביננו ומהפרפקציוניזם שאורב לכולנו בתוכנו, הפרפקציונם הזה יודע מצוין לחבל בתהליכים בצורה איתנה.  ה”פרפקציוניזם המתעלל” ידע כבר למנוע “לידות רבות” של רעיונות ומיזמים טובים בעולם, וזה חבל, בדרישתו של “או הכל או לא כלום!”.

אז בסוף מגיעים למילה היפה הזאת הנקראת “איזון”, הצורך הבסיסי שלנו לקבל גם מזה וגם למזה. אני מציע לתת זכות קדימה לקופצים בראש, בתנאי שכל אחד כזה יעבור כמה שלבים של בדיקה- עם אחרים, יועץ, מאמן או לכל הפחות אירוע שבו הוא מציג לאחרים ומקבל משוב מהם. זכות קדימה לקופצים מתמזג עם פורמט שמחייב קצת “ארץ” ל”שמיים”, קצת אחיזה בכאן ועכשיו  שאותו מביאים לנו המתכננים. ולתוך כל המרק הזה אין לשכוח שבסופו של דבר יש לתאם ציפיות, לארגן מימון בסיסי ונקודות ציון בדרך. ובסוף? ובסוף יש לנו את דינאמיקת החיים והעסקים שתופסת פיקוד. טעם החיים וטעם העסקים. בהצלחה!


שיפור ביטחון העצמי: יש מה לעשות – חלק ג

תחושה של בטחון עצמי ניתנת לרכישה. זה אמנם יכול לקחת זמן אבל זו בהחלט המתנה הגדולה והמשמעותית ביותר שאתם יכולים להעניק לעצמכם. איך זה עובד? על כך ועוד בכתבה הבאה. כתבה שלישית ואחרונה בסדרה.

המסע לשיפור ביטחון העצמי

להלן מקבץ טיפים והצעות מוכחות העשויות לעשות הבדל לכל אדם החפץ להשקיע בביטחונו העצמי בדרך להצלחה. כמובן, חלק מהדברים ידברו אליכם יותר מהאחרים, אבל כדאי לזכור שמאחורי כל טיפ המובא לפניכם מטה ישנן “קבלות” רבות של הצלחה לאנשים רבים.

זהו מסע- התייחסו לזה בהתאם. לא “זבנג וגמרנו” אלא עבודה המצריכה מחויבת, מודעת, מאמץ ואורך רוח. תידרשו לערוך מעט בדק בית, להסתכל אחורה, לקחת אחריות על ההווה, “לצאת מאזור הנוחות” ולמתוח את עצמכם מעבר למקומות שאתם רגילים. מוכנים?  עד כמה אתם מחויבים לזה?

  1. שחזרו ורשמו הישגים בעבר: התבוננו במה שהשגתם  עד כה בחיים\בקריירה\בעסקים. בנו טבלה של 10 דברים המרשימים ביותר עבורכם. הדפיסו ותלו במקום שניתן להתבונן בו ללא מאמץ ודאגו לעשות זאת!
  2. רשמו חוזקות: קחו דף ורשמו ללא הגבלה את כל התכונות\יכולות שיש לכם (והם רבים!)- ואז סכמו עם עצמכם על “10 המובילות”. שימו גם את הדף הזה במקום נגיש, כמו ב #1.
  3. רשמו את הערכים: אלו דברים חשובים לכם בחיים אשר הייתם מגדירים כ”ערך”? רשמו גם מהם 5-10 בטבלה, כנ”ל.
  4. רשמו את האהבות: מה מרגש אתכם? אילו דברים אתם עושים בלי התנגדות כלל, “כשהכל זורם”, ורשמו גם אותם.
  5. מיפוי המצב: לאחר שסיימתם את השלבים הראשונים מעלה, הגעתם לשלב שבו חייבים לערוך מיפוי של המצב ספציפי שלגביו  חשוב לשפר את ביטחון העצמי:
  • קחו עמוד וחלקו אותו לשתי עמודות ורשימה אחת לכל עמודה: נקודות רלוונטיות שבהם יש לכם ביטחון עצמי גבוה בעמודה אחת,  ונקודות שבהן אתם חשים ביטחון עצמי נמוך, בעמודה השנייה.
  • קחו את אותן הנקודות ברשימת “ביטחון עצמי נמוך” ושאלו את עצמכם: ” עד כמה הן חשובות לי על מנת להצליח במשימה?”. התעלמו מכל נקודה שהגדרתם פחות מ”חשובה” ולכל נקודה שהיא חשובה אך יש שם ביטחון עצמי נמוך, שאלו את עצמכם: “מה אני צריך בכדי לשפר אותה? האם אני צריך לשפר מיומנות? לקבל עזרה? לקבל ידע? לשתף פעולה? ובכך התחלתם לערוך תכנית ממוקדת מטרות לביצוע.
  • תכנית מטרות ויעדים: כעת אתם מוכנים לבנות תכנית פעולה שתתבסס על כל מה שזיהתם, בחרתם, רשמתם והפנמתם מעלה. טיפ חשוב: בהתחלה תבנו משימות קצרות דרך מאוד. אתם זקוקים לחוש הצלחה על מנת לייצר הצלחה נוספת ואין תחושת הצלחה טובה מזו שסימנת מטרה והגעתם אליה בהצלחה!
  • חייבים לרתום את הביטחון העצמי שלכם על מנת לייצר ביטחון עצמי נוסף. אל תשכחו לתת לעצמכם טפיחה על השכם בכל הצלחה שתחוו, קטנה ככל שתהיה. אתם בונים “תשתית” לעצמכם וכל מחשבה ופעולה היא חשובה. זכרו: חיובי, צעדים קטנים “בוני אמון”, לאט, עוד פעם חיובי.

    1. ניהול עצמי בתהליך = ניהול ה”שדונים. כולנו מכירים את המחשבות האלה הטורדות את נשמותינו והתוקעות את שאיפתנו. אלה הם  ה”שדונים” שלנו.  כן, חברים, בנושא של הדיאלוג הפנימי השלילי, יש לכולנו מלחמת התשה, 24 שעות, 7 ימים בשבוע. להלן מספר טיפים וכלים לשיפור הדיאלוג עם ה”שדונים”:

     קבלו את הטעויות שלכם כדבר טבעי! כולנו כבר מכירים את האמרה “אין טעויות, יש רק שיעורים ולמידה”.האתגר הוא לחזור ולהזכיר לעצמנו כך בכל טעות עושים..וללא ספק נעשה טעויות!….עד שגישת “הגדרה מחדש” תחלחל לעומק (לא פשוט, אני יודע… אך אין כל כך ברירה פה).

    • דיבור עצמי חיובי.המציאו משפטים חיוביים ומתאימים למצב שבו אתם שואפים לשפר ביטחון עצמי, וחזרו עליהם מספר דקות כל בוקר, צהריים, ערב. המשפטים יתאימו למצבכם, לדוגמא: “מגיע לי לקבל שכר גבוה עבור שרותי”, “אני בעל יכולת גבוהה לבצע את כל מה שאני מצפה לעצמי לבצע”, וכיו”ב. מחקרים בעולם הספורט, למשל, מראים ששחקנים העידו על דיבור עצמי חיובי כטכניקה אפקטיבית עבורם בשיפור הביטחון העצמי בתחרויות. תת-הכרתנו היא פעילה מסביב לשעון אז מוטב ש”נאכיל” אותה בחומרים הנכונים לנו.
    • דמיון מודרך. דמיון מודרך הוא טכניקה ידועה להשפיע על מידת ביטחון העצמי כאשר המוח “רואה” את ההצלחה ומשדר אותה פנימה. תרגול יומי תורם למאמץ.
    • מדיטציה. מדיטציה קבועה ממקדת את האדם ב”כאן ועכשיו”. היא אינה מסלול של “שינוי מחשבות” אלא של “קבלת המחשבות ללא התנגדות”. מדיטציה מלמדת אותנו שאנו לא רק המחשבות שלנו אלא משהו עמוק ויציב הרבה יותר. כתוצאה היא מחזקת את האדם וביטחונו בעצמו.
    • מוזיקה. כולנו מודעים שמוזיקה משפיעה על מצב רוחנו, אבל היא יכולה לתרום הרבה יותר מזה במתן השראה, מוטיבציה ודחיפה לביטחון העצמי (חשבתם פעם למה כל שיעור התעמלות/ספיניג/איירוביקס, מלווה במוזיקה?)
    • חפשו את קרבתם של אנשים חיוביים ומצליחים. חברים, התרחקו ככל שניתן מאנשים שמרבים למלא את חלל האויר בביקורת כלפי עצמם וכל סביבתם. זה מדבק! כל המוזיקה והמדיטציה בעולם לא יעזרו לנו אם נבלה יותר מדי שעות בקרב “סוחטי האופטימיות”.
    • עשו מעקב בטבלה אחרי ה”סיכונים שלקחתי”.ככל שתעלו את זאת על הכתב ותעקבו אחרי הפעילות ייתכן וגם “חרדת הסיכון” תרד ו”אזור הנוחות” יוגדר מחדש.
    • נתינה.כמה אתם מוצאים את עצמכם נותנים\מעניקים לאחרים מבלי שתצפו לתמורה מהאחר? בדקו והרחיבו… מדהים עד כמה הנתינה לאחר פועלת להרחיב לנו את ביטחון העצמי!
    • תמיכה- אל תחיו בלעדיה. כבני-אדם כולנו זקוקים לתמיכה. ובתור אנשים החפצים לבצע שיפור בביטחון העצמי אלמנט התמיכה הוא קריטי להצלחה. מדובר באותה מסגרת של אדם אחד או יותר (קבוצה, חבר, בן- משפחה), שתפקידו לשקף לנו מה נראה כלפי חוץ, להזכיר לנו מהן מטרותינו ולעודד כאשר רוחנו נופלת. תמיכה מקצועית ממאמן הינה תמיד רצויה ומומלצת , אך אם התקציב או המצב לא מאפשרים ניתן למצוא תחליפים סבירים אחרים, בתנאי ש”יהיו שם בשבילנו” בצורה עקבית ולאורך זמן.

    לסיום, מה שקבלנו מהורינו כבר קבלנו והוא איתנו. מה שנעשה עבור עצמנו על מנת לשמור על הביטחון שבתוכנו, זה כבר משהו אחר והוא מחכה לנו. יש תשואה גדולה על ההשקעה…

    “One important key to success is self-confidence. An important key to self-confidence is preparation”  Arthur Ashe, American tennis champion and social activist

שיפור ביטחון העצמי: יש מה לעשות – חלק ב’


תחושה של בטחון עצמי ניתנת לרכישה. זה אמנם יכול לקחת זמן אבל זו בהחלט המתנה הגדולה והמשמעותית ביותר שאתם יכולים להעניק לעצמכם.
איך זה עובד? על כך ועוד בכתבה הבאה. כתבה שניה בסדרה.

על הערכה עצמית, ביטחון עצמי ואימון אישי

בעולם הפסיכולוגיה משתמשים במונח הערכה עצמית, למרות שלא כולם מסכימים מהו בדיוק, אם וכיצד למדוד אותו ואם וכמה הערכה עצמית יכולה להשתנות אצל אדם על ציר הזמן של חייו. הערכה עצמית הוא מונח המביע את מידת ההערכה שאדם רוכש לעצמו.
הערכה זו מתקיימת אצל הפרט בראש ובראשונה כלפי זכותו הבסיסית להיות בעולם כפי שהוא, ללא צורך בתארים שונים (יפה, עשיר, חכם, מוצלח) על מנת להצדיק זאת.
הערכה עצמית תקינה יוצרת ביטחון עצמי ותחושת יציבות וערך.

אולם הקהל הרחב נוטה להחליף בין שני המונחים, הערכה עצמית וביטחון עצמי, ובוודאי קיים קשר קרוב בין השניים.
המונח ביטחון עצמי מתייחס לאמונה של אדם ביכולתו להצליח במעשיו או בצדקת דרכו או בנכונות החלטותיו.
לעומת המונח ”הערכה עצמית”, ב”ביטחון עצמי” הדגש הוא יותר על האמונה של אותו אדם להצליח בביצוע, בפעולה ובמעשה, ופחות על התחושה הכללית שהוא רוכש לעצמו.
אדם עם ביטחון עצמי במצב מסוים משדר חיוביות בדרך-כלל , ואת והנכונות לקחת סיכונים מסוימים, להציב מטרות ולהתאמץ להגיע לתוצאות.
לעניות דעתי, בתור מאמן, איני מוצא שיש באפשרותי באמת לסייע לאדם עם הערכה עצמית נמוכה להגיע ל “תכלס” שהוא ואני היינו שמחים להגיע אליו (ואני לא מדבר על “שיחה אמפטית וחברית” שעבורה לא צריך לשלם למאמן).
מניסיוני, אני מוצא שאדם עם הערכה עצמית נמוכה יכול להיעזר טוב יותר במגוון הגישות בעולם הטיפולי, אם יהיה מוכן לכך.

על הקשר בין אימון אישי לשיפור הבטחון העצמי

לעומת זאת,  עולם הקוצ’ינג הוא בהחלט המגרש הנכון לאדם החפץ לשפר את הביטחון העצמי, ולשם זאת מסגרת האימון עם מאמן מנוסה ובעל יושרה היא גם ראויה וגם אפקטיבית.
בהתחשב בעובדה שלעיתים קרובות מה שמבדיל בין אדם מצליח ואדם פחות מצליח הוא הביטחון העצמי שהוא חש פנימה ומשדר החוצה, ההשקעה בשיפור ביטחון העצמי מבטיחה תשואה שערכה מעל ומעבר.

כיצד משפרים את הביטחון העצמי? אילו הצעות, צעדים, עקרונות וטיפים יכולים לעזור לנו לחוש ש”יש לנו את זה” וההצלחה היא בידנו ומנת חלקנו?

ביטחון עצמי: יחסי ולא אבסלוטי

הדבר הראשון חשוב להעיר הוא שביטחון עצמי אינו דבר אבסטולוטי אך דבר שעלול להשתנות ביחס למשימה, לציפייה ולמצב.
לכל אדם יש רמות שונות של ביטחון עצמי במצבים שונים. למשל, תלמיד יכול להרגיש ביטחון ביכולתו להתמודד עם מבחן באנגלית ובו בזמן לחוש חוסר ביטחון במקצוע המתימטיקה.
מנהל בארגון יכול לחוש ביטחון בידע המקצועי שלו אבל חוסר ביטחון עצמי משווע ביכולתו ליצור תקשורת טובה עם עובדיו או ביכולתו להעביר מצגת או לכתוב תכנית להנהלה.
עצמאים רבים חשים ביטחון רב ביכולתם לספק את השרות המקצועי שבו הם מתמחים אבל כשמדובר בשווק, שרות וגיוס לקוחות, סף הביטחון העצמי נמצא “על הקרשים”.

אני זוכר איך שהביטחון העצמי שלי ירד ועלה בצורה קבועה במשך 15 שנות עבודה בתחום שווק הבינלאומי.
היו מקומות עבודה ופרויקטים ששלטתי היטב במצב, הלכתי לעבודה עם שיר בלב, ניהלתי ובצעתי משימות בביטחון רב והתוצאות וההצלחות היו מרשימות.
והיו מקומות ומצבים שתפקודי היה פשוט “על הפנים”, חיפשתי ללא-לאות עבודה אחרת בצד בצורה היסטרית, שנאתי להגיע בבוקר ולעיתים לא ישנתי בלילה מרוב דאגה.
המרוץ היה מה יקרה קודם: האם אני אתפטר או שהבוסים שלי יפטרו אותי.
בדיעבד ולימים (ימים רבים מדי, לטעמי), למדתי שהביטחון העצמי שלי מאוד מושפע מיכולתי להרגיש שאני חופשי לנצל את כישורי הטבעיים ולא נאלץ להכניס את עצמי לרובריקות וציפיות של אדם אחר שמחליט עלי ובשבילי (לרוב הבוס שלי).
כנראה שבחיים קוראים לזה “התפכחות”, שהינו תהליך פנימי שלוקח זמן ולא “תכנית לבקשתך” באינסטנט.

עוד על המסע לשיפור הבטחון העצמי – קראו כתבה שלישית בסדרה בקרוב

על מנת להתגבר על מחסומים צריך להבין את היתרון שבכישלון

אחד הדברים המוזרים ששמעתי בכנס משקיעי הון סיכון בעבר היה שלא אחד מהמשקיעים הדגולים שנתנו מצגת היו יוצאים עם אמירה מהסוג של “אנחנו מחפשים מנהלים שעשו דברים, גם אלה שנכשלו”.
לכאורה נראה שמישהו קצת התבלבל כאן  כי ברור כשמש שכולנו מחפשים את המצליחנים, את האקזיט הגדול, וזה ממש לא מסתדר ב”קדושת הכישלון”.
אך במבט יותר עמוק מתחילים לראות תמונה אחרת:

Failure is only the opportunity to begin again more intelligently. ~ Henry Ford

כן, כשרואים מישהו שנכשל גם רואים מישהו שפעם ניסה.
עצם הניסיון כבר מראה על התכווננות. וכשאדם מתכוונן, ממקד מטרה ומנסה להתגבר על מחסומים, כל כישלון הוא למעשה מהווה עוד צעד אחד לכוון ההצלחה.
הבעייה אצלנו, בני האדם, שקשה לנו להיות במקום  הזה ש” אני לא מצליח” כי כשאנו שם  ישר רצים להעביר כל מיני מסרים למוח שלנו להאיט את הקצב, להיזהר לא לטעות, הכל על מנת שלא נופיע בעיני אחרים כ”לא מצליחים…”.
ומה קורה בעקבות זה?
אנחנו יותר זהירים, פחות מנסים אז פחות לומדים,אז פחות מתקדמים, מתקשים להתגבר על מחסומים ובזה מרחיקים עוד את ההצלחה.
אני חושב שהרבה מאיתנו רוכשים כבוד לאדם שלא מוותר ועושה הכל על מנת להתגבר על מחסומים. במובן מסוים, ידידנו המוצלחים הם לא מעט פעמים גם “אלופי הכישלון” !
כמה שזה בהחלט נשמע מוזר, יש הרבה חכמה כשמשקיע  מדבר על המנהלים ש”לא הצליחו” כ “אוכלוסיה מצוינת.
המפתח הוא אינו בכישלון מול ” אי הכישלון” אלא במה שקורה בהמשך כאשר מה שעשית לא עבד…ובשלב הקשה הזה מתחילים להבחין בין אלה שלומדים מה לעשות עם הכישלון ולאלה שבורחים ממנו.
כי הכישלון הוא דרך מצוינת להתקדם בחיים כל זמן כשזוכרים לעצור, לנשום, לנתח ו…להמשיך הלאה לעבר המטרה!

שיפור ביטחון העצמי: יש מה לעשות – חלק א’

שיפור ביטחון העצמי: יש מה לעשות – חלק א’

תחושה של בטחון עצמי ניתנת לרכישה. זה אמנם יכול לקחת זמן אבל זו בהחלט המתנה הגדולה והמשמעותית ביותר שאתם יכולים להעניק לעצמכם. איך זה עובד? על כך ועוד בכתבה הבאה. כתבה ראשונה בסדרה.


“Too many people overvalue what they are not and undervalue what they are”

.Malcom S. Forbes, magazine publisher, millionaire

המתנה היקרה ביותר שהורים יכולים לתת לילדיהם היא תחושה של ביטחון במי שהם ובמי שהם יכולים להיות. אם היו לכם כאלה הורים בילדות, אתם מוזמנים להרביץ חיוך גדול כרגע ולשלוח להם חיבוק וירטואלי חם גם ממני. קבלתם אוצר לכל החיים, אפילו אם הוריכם כבר אינם נמצאים פה איתנו.

כמאמן, חוויתי את התחושה הזאת עשרות אם לא מאות פעמים, וכאדם מהיישוב בוודאי חוויתי אותו אלפי פעמים. אותה תחושה של “משהו לא מסתדר לי”, תחושה של חוסר סימטריות בין מה שעיני רואות ומוחי קולט לבין ה”סיפור” שהאדם מולי מספר. מולי יושב אדם השופע חכמה, כישרון, בעל-יכולות וחן, אבל מה הוא אומר על עצמו? ממש לא מחובר לשם!

מה שהוא משמיע היא שיחה רוויה בביקורת עצמית, שיפוטיות, הרבה מאוד על “למה זה לא יעבוד” ו”הוא לא יכול בגלל…”. זה הסיפור הנפוץ של ה”אין לי” ו”התמונה הקטנה” בהתגלמותה. הדיסוננס חזק כאשר העיניים והחושים רואים פוטנציאל וצמיחה אבל האוזניים שומעות סיפור “קטן ומקטין” של “אין לי”, “לא יכול”, שיחה עשירה עם אמונות מגבילות ופרדיגמות חוסמות.

האם מאוחר מדי לשנות ולהשתנות?

לפעמים כואב הלב לראות אנשים בגילאי ה 40 או 50+ בחייהם שאינם רואים את עצמם כפי שאחרים רואים אותם, וטוענים שהכל כבר “מאוחר מדי” לשנות ולהשתנות (שגם זו בין הפרדיגמות ה”תוקעות” ביותר). אני נזכר במפגש קוצ’ינג ראשון עם אישה כזאת שגוללה סיפור קשה על ילדות במשפחה שאף פעם לא נתנו לה להרגיש שהיא שווה- לא יפה, לא חכמה, לא עשירה, לא מוכשרת וגם לא חברותית. “מה כבר יכול לצאת מילדה במשפחה כזאת?”, היא אמרה, שהמילה “לא מספיק” היא הדומיננטית ביותר?

אני נזכר שבעת שיחה מסוג זה פתאום נזכרתי בספר שקראתי ואהבתי מאוד בהיותי תלמיד תיכון. הספר “התפסן בשדה השיפון” לימים רב מכר קלאסי בספרות האמריקאית, מסופר מגרונו של נער מתבגר בשם הולדין קאופילד. הולדין הוא ילד חסר מנוחה החולם להיות אדם שתפקידו בחיים יהיה “לשמור”. הוא מתאר מצב בו הוא שומר על ילדים המשחקים בשדה פתוח הגובל בצוק, כאשר תפקידו של הולדן הוא לתפוס את הילדים העלולים בטעות להתקרב יתר על מידה לצוק ולהציל אותם “בזמן” פן יתעלמו מהסכנה ויפלו מהצוק. המטפורה היא שהולדין שואף לשמור את התמימות והטוהר של הילדות בטרם “הנפילה” אל ההתבגרות ואל החיים כמבוגרים בעולם.

תהיתי באותו מפגש אימון מה היה קורה אילו יכולנו גם אנחנו לחזור אחורה לילדות של אותם אנשים, “לתפוס” אותם ואת הוריהם בעוד שהם ילדים קטנים ולהחדיר להורים רק טיפה יותר של “תשומת לב”. תשומת הלב שתעיר אותם מהתנהלות על פי האוטומט, ותתריע להם כמה קריטי להעניק לילד את התחושה של ” אני יכול”, “כדאי לי לנסות”, “מקסימום זה לא יעבוד אבל אלמד” . להאיר את דרכם של אותם הורים שיווכחו עד כמה מילותיהם ומעשיהם הינם בעלי השפעה אדירה על חיי ילדיהם כל ימי חייהם. שיבינו עד כמה המושג הזה של “שלמות” הוא לא רק טיפשי אלא אכזרי ולא אנושי כלפי כל בין- אדם, קל וחומר ילדים רכים! הלוואי ורק אפשר היה להיות הולדין קואפילד במסע הדימיוני הזה לתיקון העבר. אני תוהה איזה עולם היה לנו אז….

 

 

רוצים שינוי?! בטח רוצים, אבל… חלק ב’

“שינוי בחיים האישיים”, “שינוי בעסק” הן סיסמאות נהדרות שמתגלגלות טוב על הלשון, אבל מי מאיתנו באמת מעוניין בשינוי?
מי מוכן לשינוי?
מאינסטינקט פרה-היסטורית לגורם מעכב הדורש התאמה לעולם החדש – כך נתפס מושג השינוי בקרב בני האדם.
כתבה שניה ואחרונה.

אז איך מתמודדים עם ה”כן… אבלים”?
איך ומתי הם משתלטים על חיינו?
ניקח לדוגמא את נושא שינוי קריירה לאדם שכבר חווה קצת חיים מאחוריו.
לעשות שינוי במקרה זה הוא לא קצת מופרע? הרי כבר בנינו את חיינו סביב הזהות הראשונה, תפסנו את מקומנו בחברה, בשביל מה

לסכן את :

  • רמת ההכנסה שכבר התרגלנו אליה
  • המיצוב, הכבוד, הוודאות וההוקרה שזכינו להם בגין ניסיוננו והישגנו
  • החברים והמשפחה שהתרגלו לחשוב על מה שהיינו ועשינו ומאוד מפחיד אותם מכל הדיבורים על מה שעוד לא עשינו
  • ה”בטחון” שבא עם ההרגלים שבהם ידענו מה ועד כמה מצפים מאתנו.

וזה בדיוק מה שקורה לנו במעבר קריירה באמצע החיים, כאשר מנסים להפר את האיזון לטובת חלום חדש, חזון חדש או זהות חדשה שטרם התרגל העולם אליה.
ה”כן… אבלים” יוצאים במתקפה חסרת -פשרות:

  • “אני זקן מדי- העולם שייך לצעירים… מי ירצה אותי?”
  • “המשק במצב גרוע, יש מלא מובטלים. אין לי ניסיון. גם אני אהיה אחד מהם!”
  • “לא חבל על כל מה שעשיתי עד כה? אני זורק את הכל לפח” (ה”כן… אבלים” פולניים במיוחד)
  • “הלוואי שבעלי היה תומך. הוא ממש נגד. אני לא אצליח”
  • “אני לא מוכשר מספיק / לא חכם מספיק / אין לי את התואר הנכון / קשה לי להתמיד”
  • “ניסיתי כבר, זה לא יעבוד”
  • “אני לא ארוויח מספיק כסף לשלם את המשכנתא. זה מאוד לא אחראי!”
  • “אולי שישתחרר לי קרן השתלמות… שהילדים יגמרו את הצבא…. כשנגמור את השיפוצים… אי אפשר שני דברים ביחד….
  • “שיבוא השלום כבר, רק אז זה יכול לעבוד…”

כפי שבוודאי כבר הבנתם – היד עוד נטויה..

רוצים שינוי – תוכנית פעולה כבר יש לכם?

אנשים במעבר, הם אנשים שבכיסם “דרכון” מסוג מסוים, רק שהם שכחו לוודא של איזו מדינה. אני עוד זוכר את הקושי שאני חוויתי שהיו שואלים אותי בעבר, באחת מנקודות המעבר המקצועי שלי, את השאלה הנפוצה ביותר והמעצבנת ביותר לאנשים בצומת דרכים:  ”So, Ronnie, what do you do?”
ומה צריך לענות על זה? את מה שעשית וכל כך נמאס לך ממנו? או את מה שאתה רוצה להתחיללעשות ועדיין אין לך יום אחד ניסיון בו ?!

רבותי, כשם שלא יוצאים לכביש במכונית שלא עבר טסט, שאין לו ביטוח ולא ברור כמה דלק יש במיכל הדלק, לא עושים שינוי קריירה באמצע החיים ללא תכנית.
התכנית צריכה לכלול לא רק את החזון שאליו אנו שואפים והולכים לרגלו, אבל גם את טיפוח החשיבה על עצמנו ויכולותנו – הדרך שבאמצעותה ניתן למנף את תשוקותינו, והערוץ שדרכו נקבל את תמיכתנו.

באמצע החיים לא מפנים את גבינו בהכחשה לחובותינו הכספיים, רק מנהלים אותם ולא נותנים להם לנהל אותנו.
באמצע החיים בונים קודם כל את המחויבות שבזכותה נפעיל את התכנית, רותמים את הסביבה ומתמודדים עם נקודות השבר שיצוצו בהמשך.

כי אדם שרוצה לחיות את חייו מתוך משמעות ואהבה לא יוכל להגיד “נוותר על זה… נחכה לשחק עם הנכדים”. ה”דרך” קוראת לו ו”לדרך” לא מסרבים.

חכם השביל מההולך בו” (פתגם עממי)

עזוב רגע מטרות ויעדים – האם אתה עושה חיים Are you having fun? חלק ג’

סקר שנערך בארה”ב  על ידי ה –  Society for Human Resource Management בשנת 2002  בנושא הקשר בין סביבת העבודה ותפקוד בעבודה,  מדווח שכ-% 75 ממנהלי משאבי האנוש שרואיינו אמרו שהם מאמינים שתחושה של fun בסביבת העבודה ללא ספק תורמת לעבודת צוות, התלהבות מהעבודה ועוזרת לגייס עובדים איכותיים לחברה. אמנם אחוז דומה מהסקר דיווח שאינו רואה הרבה הזדמנויות לעשות שינויים בכיוון הזה ולא ברור מהו עומק התמיכה לכך מלשכת המנכ”ל ומועצת המנהלים.

לא צריך להיות גאון גדול בניהול אנשים בכדי להבין שעובדים שירגישו טוב במקום עבודתם גם יתנו יותר ללקוחות, למעסיק וגם יפתחו יותר אכפתיות, השקעה ויצירתיות בעבודתם. אך מפה ועד שנראה מנכ”לים תומכים בהמוניהם בהרחבת ה  Fun בעבודה,  אני מאמין שהדרך עוד ארוכה.

בכיף שלך… ורק שלך !

יש דברים בחיים שאין מקום שמישהו אחר יעשה למעננו, זו היא אחריותנו לעשות לעצמנו. ואחד מהם הוא עצם מקומו של ההנאה בחיים שלנו, על כל גווניה. אני יכול להעיד על עצמי כבעל “ניסיון” בעבר של  כ-25 שנה כ”חפשן מקצועי” של זהותי המקצועית.

הרבה חיפושים, גלגולים וסיפורם בראש שסיפרתי לעצמי. והיום אני יכול להגיד דבר אחד בביטחון גמור: היכן שאהבתי את מה שעשיתי ונהניתי ממנו, לא חשתי שום הפרדה בין “העבודה” ו ה- fun. והתוצאות תמיד היו טובות ואפילו מצוינות. והיכן שהרגשתי מרוחק מהעשייה, מעוצבן ומתנכר למנהלים לאווירה והערכים שראיתי מסביבי במקום העבודה, היה לי חוסר הזדהות, תסכול, הזמן לא זז, והתוצאות? הן נעו בין “בינוניות ” ל”על הפנים”. תלוי ביום והתקופה.

Choose a job you love, and you will never have to work a day in your life.(Confucius)

היום, כמאמן עם ניסיון עבודה עם מאות אנשים מאחורי, אני יכול לאמר גם פה בביטחון מלא: חלק גדול מלקוחותיי הם אנשים ששכחו חדוות העבודה מהי.  מסיבה זו או אחרת הם מצאו את עצמם עושים דברים שלא מדברים אליהם, נשארים במקום של dead end בשל הפחד לשנות, והחשש מהלא ידוע ביחד עם הקיבעון של “זה מה שיש… כי אין ברירה”.

ההתאוששות של אותם אנשים קשורה ישירות, לדעתי, ליכולתם להתחבר מחדש למה שהם אוהבים, לתחושה של play כאשר העבודה הופכת למשחק והשעות עוברות כהרף עין.

 

ילדים נהנים יותר

בפילוסופית ה- Tao, שמקורה בסין העתיקה, מדברים על הצורך שלנו לחזור ל”מהות הטבעית ששכחנו” עם תהליך ההתבגרות. הפילוסופיה רואה את הילד הקטן כהתגלמותה של אותה מהות טבעית שאבדה לנו. אצל ילדים קטנים המשחק הוא דבר מאוד רציני, הריכוז הוא טוטלי, וללא ספק, גם ההנאה… אולי אנו יכולים ללמוד קצת יותר מילדים וקצת פחות ללמד אותם?

לפני מספר שנים, בעוד אני נמצא בתהליכי הכשרתי כמאמן, קיבלתי את הלינק מטה של סרטון שהוקרן בכנס הבינלאומי לcoaching  בארצות הברית. לאחר שצפיתי בסרטון, שכולו בן 50 שניות,  לא היתה לי שום ספק שהשינוי שאני עברתי היה במקום הנכון והזמן הנכון (נו, טוב לא היה קורה כלום אילו היה מקדים את עצמו קצת…).אתם מוזמנים לצפות ( דרוש Real Player ורמקולים)-http://www.cutandrun.tv/video/xboxchampagn384k_stream001.mov

 

!Have fun- it’s good for business and great for life

(Don’t take life too seriously; you’ll never get out of it alive (Elbert Hubbard

 

 

 

 

עזוב רגע מטרות ויעדים – האם אתה עושה חיים Are you having fun? חלק ב’

הפסיכולוג האמריקאי, מיחלי סיקזנטמיהלי (אנו נקרא לו לצורך העניין רק מיחלי), כתב רב מכר בשם”Flow”  שיצא לאור בשנת 1990. הספר התבסס על מחקרו ב- 20 שנה האחרונות בנושא “חווית השיא” (optimal experience).

כלומר, אותם מצבים וגורמים שגורמים לאנשים לתחושת הנאה עמוקה ומשמעותית בחייהם. בספרו מיחלי  מבחין בין המצב של pleasure (עונג) וזה של enjoyment (הנאה):

 

“When considering the kind of experience that makes life better, most people think that happiness consists in experiencing pleasure: good food, good sex, all the comforts that money can by. We imagine the satisfaction of traveling to exotic places or being surrounded by interesting company and expensive gadgets. If we cannot afford those goals that slick commercial and colorful ads keep reminding us to pursue, then we are happy to settle for a quiet evening in front of the television set with a glass of liquor close by.” (Csikszentmihalyi, page 45.

 

מיחלי מסביר ש- pleasure הוא חשוב לאדם בכך שהוא שומר על איזון הגופני והנפשי שלנו, אך הוא אינו מסוגל להביא enjoyment (הנאה), שהוא המקור האמיתי לצמיחה פסיכולוגית והרחבת התודעה שלנו. ההנאה בחיינו היא זו המאופיינת על ידי התנועה קדימה, כאשר האדם פורץ את הגבולות של מה שהוא רגיל לו, בתובנה, בעשייה ובהישג כלשהו.

לדוגמא, הנאה יכולה לבוא לידי ביטוי במשחק טניס מאומץ, בקריאת ספר מעורר חשיבה, בשיחה נעימה ומגרה עם אדם קרוב, סגירה של עסקה בעולם העסקים או בכל דבר שאנו מכבדים אותו או את התוצאות שניתן להפיק ממנו. כאשר אנו נהנים ולא רק משביעים את צרכי ה- pleasure אנו צומחים כבני אדם, דבר שמזין אותנו באנרגיה ובתחושה מרעננת וחיובית.

אין גבולות – אין חיים

מיחלי מצביע על 8 מרכיבים שונים שהחיבור ביניהם (או חלקיהם) מוביל לתחושה של הנאה עמוקה:

בסיום וסגירה של פעילות או משימה, כאשר נמצאים במצב של ריכוז עמוק,העיסוק במשימה שמטרותיה ברורות לנו, הכאשר חשים תוצאות והתקדמות במה שאנו עושים, פעילות ש”זורמת” ללא אילוץ או מאמץ, היכן שאנו חשים שליטה במעשינו, כאשר אנו פחות מודעים ל “אני המביט והמבקר” וכאשר מאבדים את תחושת הזמן – הוא “רץ”!

 

חוסר האיזון בחיינו הוא אחד הגורמים שמונעים מאיתנו לחוות הנאה. התחושה שאין לנו בדיוק שליטה והגבולות הם לא בדיוק גבולות. מחקר ממשלתי מקיף שעסק בתוצאות תופעת ה stress אצל תושבי דנמרק (כן דנמרק. הייתם מאמינים שיש להם סיבה להיכנס לסטרס?), מספר סיפור מדהים ומדאיג. עלייה של כ- 300% בין שנת 1999 ל-2000 בפניות לטיפול פסיכולוגי בבעיות הקשורות למתח, ועלייה חדה ביותר בהיעדרות עובדים מהעבודה עקב מחלה.

כ- 20% מהמשתתפים במחקר ציינו שיש להם תחושה של אובדן גבולות בחיים - לקיחת עבודה הביתה באמצעות מחשב נישא, טלפונים ניידים, אי-מייל ומסרים אלקטרוניים המגיעים לכל מקום ומצב. ומה עוד, במחקר ציינו שרבים מ”מוכי ה stress” היו דווקא בין אלה שנחשבו כמצליחים ביותר בקריירה ובמקומות העבודה.

ומה קורה בעולם העבודה בהתחשב לבעיית האיזון בין עבודה וה “לא עבודה” שבחיים? האם הרצון להגיע לאיזון מתאים יותר בין העבודה והחיים מוליד השקעה יתרה בעובדים שיוכלו ליהנות מעבודתם?

התשובה היא כנראה שברמת הצהרות יש הרבה פעילות אך ברמה של מעשים ,הרבה פחות.

קראו עוד על הנאה בחלק השלישי של המאמר שיופיע בפוסט הבא.

 

 

עזוב רגע מטרות ויעדים – האם אתה עושה חיים? Are you having fun? חלק א’

 

לחיות בעידן משמעו לחיות בין פרדוקסים מוזרים ביותר. מצד אחד אנו חיים בעידן שבה הטכנולוגיה פורצת ומקדמת כמעט כל תחום שרק עולה על הדעת. ומצד שני ה- stress והשחיקה בחיינו תוקפים אותנו ומחריפים מחלות רבות ברמות שלא היו בעבר.

כמו כן יש את הפרדוקס שאפילו עשירי העולם הגדולים והנחשבים בעולם – אלה שידם משגת בכל ומכל- אינם מצליחים יותר מעניי העולם – שידם בקושי משיגה את הישרדותם – למצוא את המפתח לאושר ושלווה פנימית ללא מחלות, מלחמות, טרור וכל שאר סכנות החיים.

ומי יכול להסביר את הפרדוקס המוזר הזה שלמרות שבארצות המפותחות בעולם יש יותר אפשרויות לפנאי מאשר היו בכל שנות ההיסטוריה עד היום, רוב האנשים מבלים את רוב זמנם הפנוי מול שני מקלטים: הטלוויזיה והמחשב.

 

I think we’re having fun. I think our customers really like our products. And we’re always trying to do better”.

Steve Jobs (Founder, CEO Apple Computers + Pixar Animation Studios)

 

 

לחשוב על כיף במלוא הרצינות

השאלה , ”Are you having fun?”, אולי תשמע לכם מוזרה וכללית מדי (fun  – למה? מתי? עם מי?), ואולי מעצבנת במקצת. לדעתי, היא שאלה “ממקום אחר” par excellence. השאלה הזאת זורקת אותנו להסתכלות על מה הקשר בין “כיף”, הנאה ומשמעותו בחיינו. כל אחד שישמע את המילה”fun” ,  יעלה אסוציאציה שונה . ייתכן ויהיו אלה שיראו תמונה של אדם רוקד, שותה בירה, מעשן סיגריה ו”עושה שטויות” בין המון של יפים ויפות ; ואולי יהיו אלה שיראו גבר ואישה רוכבים על אופנוע כאשר שערם עף לכל כווני הרוח; או אולי יהיו כאלה שישר יתחברו לקריאת ספר במיטה, כאשר כוס תה חם לימינם ודיסק מנגן לשמאלם.

בחברה שלנו, נדמה לי שנושא ה fun לא מקבל דירוג גבוה מדי בערכי החיים. הוא נתפס כמשהו קצת קליל מדי, “לא רציני” (תרתי משמע), דבר שטוב שיהיה מדי פעם  אבל אל לנו להרחיק לכת, הרי “נהנתן” הוא לא דוגמה אישית לחיי חברה תקינים. הפנמנו באיזשהו מקום את ההבדל בין to play  ו  to work בחיים. הרי זה לוקסוס להתעסק ב fun כאשר יש דברים יותר “חשובים ואחראים” הממתינים לנו “בחוץ”…

 

אני נזכר במעשה  שהוריי, שייבדלו לחיים ארוכים, ביקרו אותי כאשר גרתי ביפן בשנות ה- 80. הם יזמו ביקור אלי בכדי לראות מה מתרחש עם בנם (אני) שהחליט להפוך טיול למזרח הרחוק (שהיום הוא חלק נורמטיבי בהתפתחות של כל ילד יהודי בישראל), לשהייה של למעלה מ-4 שנים. כשהגיעו היתה התרגשות רבה, הרבה אהבה וחיבוקים. ואז לאט לאט סיפרתי לאבי על כל פעילותיי השונות שמאוד ענינו והעסיקו אותי אז, החל בלימוד אומנויות הלחימה אייקידו וטאי צ’י, שיאצו, לימוד השפה היפנית ועבודתי כמורה לאנגלית לאנשי עסקים יפנים. אבי היקר היה קשוב ביותר ואז ענה ברצינות:

“רונל’ה, מה הכל זה רק חוגים והנאות בחיים? מה עם קריירה, להתחתן, ילדים ולדאוג לעתיד??? אתה יודע מה כתוב, “מי שלא טרח בערב שבת לא יאכל בשבת”…

האם יש בינינו אשר לא שמע את המילים האלה בחייו? ואני מאמין שיש בינינו גם כאלה שאת המנגינה הזאת גם “אי אפשר להפסיק”…

קראו עוד על הנאה בחיים בחלקו השני של המאמר שיפורסם בפוסט הבא.

 

 

 

 

סגולותיה של ההקשבה

מעניין שאף אחד לא באמת לימד אותנו הקשה, או הקשה פעילה, ובכל זאת הדרך למעלה עוברת, תאמינו או לא, ביכולת שלנו להקשיבבבית, בעבודה, בשדה הקרב.. ואיפה לא בעצם ! כתבה שנייה ואחרונה בסדרה.

ברצוני להזמין אתכם להתבונן יחד איתי במספר נקודות והתובנות של סביב הנושא:

1. ההקשבה אינה פעילות פסיביתהיא אקטיבית!
ההקשבה איננה ממוקדת רק במילים היוצאות מפי הדובר. ההקשבה לבני אדם חודרת מבעד למילים ונוגעת גם ברגשות, תפיסת עולם, מנטליות, פחדים דאגות וערכים. הקשבה אפקטיבית כוללת התייחסות לשפת הגוף, אינטונציה ופרטים אחרים שאנו לא תמיד מודעים להם. ההקשבה מתבצעת בו זמנית גם מהראש וגם מהלב. פעילות אנושית ביותר וככל שנשאף יותר להכיר ולהבין אנשים כן נשכיל להצלחה מרובה יותר כמקשיבים בחיים.

2. הקשבה טובה באה ממקום של כבוד וקבלה
אנו נוטים להגיע ל”עמדת ההקשבה” ממקום של שיפוטיות וביקורת. את זה למדנו יפה מאוד בחיים והוא באמת חוסם אותנו מלהקשיב בצורה אפקטיבית. אף אחד לא אוהב שמבקרים אותו, כל שכן כאשר טרם שמעו והקשיבו לדבריו, וזאת בלי קשר אם מסכימים או לא עם מה שיש לאדם לאמר. השיפוטיות והביקורת חוסמות את ערוץ ההקשבה. קודם להקשיב ולהבין, אחר-כך ניתן לבקר ולשפוט, אם תרצו.

“It is the place of knowledge to speak and it is the privilege of wisdom to listen.” (Oliver Wendell Holmes)

3. הקשיבו והרפו מהצורך להכין מה אתה עומד להגיד

שמתם לב שכאשר אנו מרוכזים במה שאנחנו רוצים להגיד בעצם הפסקנו לשמוע ולהקשיב לשני?

4. שימו לב לניואנסים הקטנים

לאנשים רבים מאוד פשוט קשה להגיד “לא”. קשה לסרב במצבים פרונטאליים. אך גם אצל ה “לא אסרטיביים” למיניהם יש הרבה מאוד סימנים למה שהם באמת חושבים ומרגישים.  אני נזכר בתחילת ימי ביפן, בהם הייתי נתקל בביטוי של בן שיחי היפני “זה מאוד קשה”, או בשתיקות ה”רועמות” בשיחה למרות החיוך על הפנים. לקח לי זמן להפנים את מה שליפני ברור כשמש: “זה מאוד קשה” = “לא מסכים ולא מעוניין”. לי, ה”גייג’ין י” (הזר) הטר לקח זמן ללמוד את השיעור הזה בהקשבה יפנית.

5. הקשב עם התייחסות חיובית ליכולות ולחוזקות של הדובר

חשיבה חיובית היא לא מנטרה ל”מרחפים” להגיד שכל העולם “סבבה”. היא תפיסת עולם שאומרת שבכל מצב אנושי יש מקום וצורך למצוא את הצד החיובי, הצד שבו נמצא הפוטנציאל של האדם והחוזק שלו להתמודד. ההקשבה ממקום חיובי מאפשרת לאדם מולנו להתקרב לעצמו וגם להתקרב אלינו. כי בחיים לא הכול “סבבה”, אבל קיימות בנו היכולות לצאת משם מחוזקים ונבונים יותר.

אני תוהה לעצמי,  אילו חיים היו לנו אם מנהיגי העולם היו מחויבים להצטיין ביכולתם להקשיב אחד לשני? מה היה קורה לנו עם כל המלחמות והאינטרסים סביב העולם? לצערנו, אנו לעולם לא נדע זאת אבל לפחות יש לנו מספיק עבודה עם עצמנו בכדי שגם אנחנו נראה קצת אחרת.

“Listen or your tongue will keep you deaf.” (Indian Proverb)