לעיתים יותר מדי קרובות אני מוצא את עצמי במצב שבו אדם פונה אלי בשם מישהו אחר (“צד שלישי”)- שלדעתו ” הוא/היא נורא צריך/כה אימון”, ואומר להם שכמעט בלתי- אפשרי לאמן אדם שאומר או חושב ש”אני פה בגלל אשתי”…
לרוב מדובר באישה טובה שרוצה לסייע לבעלה, או אמא שדואגת לבנה, ויש גם חברה טובה למען חבר או חברה אחרת (כן במרבית המקרים זאת היא שפונה עבורו, ככה זה…).
ובמקרים האלה ה”מתאמן” לרוב לא מגיע, ואם הוא כבר מגיע אז הוא לא ממש “בפנים”, בתוך התהליך, אלא יותר מגיע מתוך אי- נעימות מסוג זה או אחר.

תכנית אימון אפקטיבית מתחילה ברצון של המתאמן\נת, ועוד לא השתכנעתי שניתן לעשות אימון אפקטיבי בלי הרצון האמיתי הזה.
Where there is a will there is a way, כפי שאומרים, והיכן שאין רצון בסוף די גוררים רגליים, דוחים פגישות ביומן וכל הספור לא עושה את מה שהוא אמור לעשות.

וההפך הוא גם נכון: כאשר הרצון בוער בעצמות המתאמן, די פשוט לבנות תכניות אמון אפקטיביות, התוצאות מגיעות, חדוות האימון אופפת את המתאמן (וגם את המאמן!). על זה מושתת כל הגישה ומשום כך אין פלא שהמילה passion מופיעה לעיתים כב קרובות בחומר האימוני.

הכל מתחיל ברצון. כן יהי רצון.