רוני דוניץ אימון אישי ועסקי

בערב יום השואה המאסטרמיינד בילה עם ויקטור פרנקל

זה היה יותר אילוץ מכל דבר אחר, כי בדרך-כלל גם אני נמנה בין האנשים שמבלים את ערב יום השואה מול הטלביזיה, נסחף לתוך הסיפורים שפשוט מציפים אותנו בעצב, בהלה, חרדה, זעזוע, וכמובן דמעות מעומק הנשמה…
הפעם זה היה אחרת.
האילוץ היה זה של “אין יום פנוי אחר למפגש הקבוצה”, אז ניסיתי מקושי ליצור הזדמנות.
חברה אחת לא הגיעה, חבר אחר נשאר חולה בבית,  אחרים הגיעו עם תחושה ש”לא נכון לא להיות בבית בערב כזה”, אבל סמכו עלי, נענו לבקשתי והגיעו.
לדעתי, מה שנוצר היתה עוצמה מסוג אחר- החברים והאורחים הביאו את עצמם ל”תוך הערב “במקום שהטלוויזיה תביא אותם לתוך חוויות של אחרים על המסך.
קראנו וצפינו מדברים החכמים של דר’ ויקטור פרנקל ז”ל,  איש גדול ,רופא נוירולוג ופסיכיאטר יהודי וינאי, מייסד הלוגותרפיה, שכתב עשרות ספרים, וטיפל ולימד אלפים רבים סביב העולם.
פרנקל כתב את ספרו הנודע, בכותרו העברי “אדם מחפש משמעות”, שבו תיעד פרנקל את חוויותיו כאסיר באושוויץ, ותיאר את גישתו הפסיכותרפית למציאת משמעות החיים.
פרנקל שרד את השואה, אך כמעט כל משפחתו, פרט לאחותו, הושמדה.
סבלו במחנות הריכוז וההשמדה העצים את תפיסתו המוקדמת שהתפתחה כבר בגיל הנעורים, כי כל אחד זקוק ליעד מרכזי בחיים, מציאת משמעות לחייו, כדי להתגבר על טראומות ומצבים קשים.
ובזה נמצאת הפנינה שבכל גישת הלוגותראפיה, שהיא גישה מעשית ומהותית להתמודדות בחיים.
במאסטרמיינד, כמו במאסטרמיינד, לא נשארנו בחוויה של ” צפייה והצפה” אבל לקחנו את הנושא של יצירת משמעות לשיח בין החברים, את החיבור ליום השואה ביחד לחיבור לערכים בחיים ומטרות ביום-יום: חיים, קריירה, משפחה, בניית חזון ומשמעות בחיינו.
ככה זה כשיש לך קבוצה של אנשים שחושבים ומרגישים ביחד- אחד לטובת השני- בדרך של יצירת משמעות וקבלת החלטות בחיים ובעסקים.

“מה שהיה דרוש באמת, היה שינוי יסודי ביחסנו אל החיים.
צריכים היינו ללמוד בעצמנו וללמד את האנשים המיואשים, כי בעצם לא היתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מן החיים, אלא למה שביקשו החיים לקבל מאתנו.
צריכים היינו לחדול מלשאול לפשר החיים ותחת זאת לראות את עצמנו כנשאלים על-ידי החיים יום-יום ושעה-שעה.
ועלינו להשיב, לא בדיבור ולא בהרהור- אלא בפעולה נכונה ובהתנהגות נכונה.
(ויקטור פרנקל, מתוך הספר “האדם מחפש משמעות”)

הוספת תגובה