רוני דוניץ אימון אישי ועסקי

“משנכנס אדר מרבים בשמחה”- האם בידנו הדבר?

תמיד נראתה לי מוזרה האימרה המסורתית של “משנכנס אדר מרבים בשמחה” (מסכת תענית דף כ”ט, א`)- הייתכן שהאדם יכול לקבוע לעצמו להיות “שמח”? האם זה לא מצב שמתרחש מאליו, פונקציה של מצבים חיצוניים, מטען גנטי וכל מיני דברים השייכים למזל, קשר משפחתי ו”קשר הוני”, וכיו”ב?
אם עד לפני כ-20 שנה נכתב ודובר יחסית מעט מאוד על “מדעי האושר”, בשנים האחרונות הנושא זוכה לתהודה עצומה, וטוב שכך.
יותר ויותר אנו למדים שיש בידנו שליטה רבה על מידת האושר בחיינו כך שהציווי המסורתי “ושמחתם בחגיכם והייתם אך שמח” אינו נראה דבר של ה”מרחפים” אלא אסטרטגיה יישומית לחיים טובים.
להלן מספר שאלות מיקוד העשויות לכוון אותנו בהגברת המודעות שלנו לגבי יכולתנו “להרבות בשמחה” כ state of mind:
1. עד כמה אנו בחשיבה חיובית?
הפסיכולוגיה החיובית של עשרים השנה האחרונות הביאה לנו “מחקרים בקילו”: האופטימיות והערכה עצמית מאפיינות אנשים שמחים, הן גם תכונות של אנשים הלוקחים את חייהם בידיהם ופועלים למען עצמם.
נשמע “ניו-אייג’י”? אולי, אבל נסו את ההפך ותראו: ככל שמתרבות המחשבות השליליות, מתחזקת הדאגה, הפסימיות ואוטוטו.. אנחנו כבר לא מרגישים יותר מדי את השמחה, נכון? חשיבה חיובית כהרגל יזום – מביאה תוצאות.
2. עד כמה אנו מבלים עם האנשים החשובים לנו ביותר?
גם בעידן שלנו של “סופר-חומרנות”, המחקרים מראים שבסופו של דבר מה שחשוב לנו הרבה יותר מלהרוויח יותר כסף בחיים הוא לחוש מערכות יחסים חזקות יותר, מושתתות על אהבה, הערכה הדדית ותמיכה.
זה לא אומר, כמובן שלכסף אין השפעה על חיינו, המחקרים בהחלט מראים ששיפור במצב הכלכלי תורם לנו לחיים מאושרים (לפחות יותר ממה שתורם לנו “היעדר הכסף” באותו נושא!), רק שבאיזשהו מקום, וזאת על פי המחקרים, מעבר לסכום מסוים אין השפעה חיובית כלל.
“השקעה באנשים” היא “השקעה עם תשואה” הגדולה ביותר- תמיד היה כך, וכנראה תמיד יהיה… זהירות! קיים קו לא ברור, וקצת מתעתע בין הרצון לשפר עמדות כלכליות וההתמכרות ל”קנייה הבאה”.
האם אנחנו באמת צריכים את כל הדברים האלה שמוכרים לנו מהבוקר עד הערב? ….
3. האם נוכל לשחק יותר ולעבוד פחות?
חוסר האיזון בחיינו הוא אחד הגורמים שמונעים מאיתנו לחוות הנאה, התחושה שאין לנו בדיוק שליטה והגבולות הם לא בדיוק גבולות.
מחקר ממשלתי מקיף שעסק בתוצאות תופעת הסטרס אצל תושבי דנמרק (כן, דנמרק! הייתם מאמינים שיש להם בכלל על מה להיכנס לסטרס?), מספר סיפור מדהים ומדאיג- עלייה של כ- 300% בתוך שנה בפניות לטיפול פסיכולוגי בבעיות הקשורות למתח, ועלייה חדה ביותר בהיעדרות עובדים מהעבודה עקב מחלה.
כ- 20% מהמשתתפים במחקר ציינו שיש להם תחושה של אובדן גבולות בחיים – לקיחת עבודה הביתה באמצעות מחשב נישא, טלפונים ניידים, אי-מייל ומסרים אלקטרוניים המגיעים לכל מקום ומצב.
ומה עוד, במחקר ציינו שרבים מ”מוכי הסטרס” היו בין דווקא אלה שנחשבו כמצליחים ביותר בקריירה ובמקומות העבודה.
בפילוסופית ה , Taoשמקורה בסין העתיקה , מדברים על הצורך שלנו לחזור ל”מהות הטבעית” שלנו “ששכחנו” עם תהליך ההתבגרות.
הפילוסופיה רואה את הילד הקטן כהתגלמותה של אותה מהות טבעית שאבדה לנו.
אצל ילדים קטנים המשחק הוא דבר מאוד רציני, הריכוז הוא טוטלי, וללא ספק, גם ההנאה…
אולי אנו יכולים ללמוד קצת יותר מילדים וקצת פחות ללמד אותם?

4. האם אנו מצליחים לזכור עד כמה “לתת זה טוב לבריאות”?

מי שהיה שם יודע למה אני מתכוון…כאשר אתה במצב של נתינה לאחר אתה פשוט חווה אחרת את העולם.
בניגוד למה שיגידו הציניקנים הרבים הנמצאים בכל פינה, יותר ויותר אנו מגלים עד כמה הנתינה, ההתנדבות או כל סוג אחר של עזרה שלא על מנת לקבל פרס, תורמת לנותן בפיתוח משמעות בחיים.
מסתבר גם שלאלטרואיזם יש גם בסיס ביולוגי אצל האדם, נושא שנמצא במחקר מרתק.

5. האם אנו זוכרים להעריך את מה שיש, ולהוקיר תודה?
גם פה, חברים, המחקרים מדברים בעד עצמם:
אנשים שהרגילו את עצמם לזהות ולרשום בצורה עקבית את הדברים הטובים שקרו ונכחו בחייהם דווחו על עלייה ניכרת בשביעות הרצון בחייהם.
כלומר, לא המחשבה גורמת לשביעות הרצון אלא הפעולה גורמת למחשבה והיא גורמת לשביעות הרצון.

חודש אדר יכניס את השמחה, ומאותו רגע יהיה עלינו להשאיר את השמחה כאן. הרי, במידה רבה מאוד, הרשות היא בידנו.

הוספת תגובה